בניית קירות גבס

בניית קירות גבס - אפשר גם ללא בעל מקצוע

גבס כחומר גלם, נחשב כיום לחומר פופולארי ביותר עבור בנייה פנימית. יותר ויותר אנשים, אם זה במסגרת תהליכים של שיפוצים בתוך הבית או במסגרת תהליכים של בנייה ראשונית - משתמשים בחומר הזה למגוון של תפקידים ולהגשמת כל מיני רעיונות עיצוביים. כשמדברים על גבס עבור בנייה – לא מדובר באותו חומר גבס שאנחנו מכירים מתחום האומנות או מתחום הרפואה לקיבוע שברים. החומר אומנם ביסוד שלו הוא די דומה ומכיל את אותה תרכובת כימית, אבל הגבס שמשמש את קבלני הגבס לבנייה, מופיע בתצורה שהיא קצת שונה: תצורה של לוחות גדולים בצבע ורוד בהיר, ירקרק או אפור בהיר, כאשר כל צבע מסמל תכונה אחרת של הלוח, ומיועד גם לשימוש אחר (לדוגמא: אחד לבידוד מפני חום, אחר לבידוד מפני רעשים, אחד עמיד בפני רטיבות, אחד מתאים יותר עבור תקרות, אחר מיועד יותר לבנייה של מחיצות פנימיות וכדו').

השימוש אולי הכי נפוץ, שיש ללוחות גבס הוא בנייה של מחיצות גבס. מחיצות גבס, או בשמם המקצועי הנוסף – קירות גבס, מהווים פתרון זול, יעיל ומהיר לכל מי שמעוניין לשנות את החלוקה הפנימית שיש לו בתוך הדירה או המשרד. היתרון של לוחות הגבס הוא בניידות הגבוהה שיש להם, בקלות שבלהרכיב ולפרק אותם, במחירם הזול, וביכולת שלהם לבודד היטב (מפני רעשים, מפני חום ומפני קור). לא הרבה מאד שנים אחורה מהיום - היה נהוג לבצע בניות מסוג אלו באמצעות קירות עשויים בטון ובלוקים – משימה שהייתה לא הכי קלה וגם לא הכי פשוטה בלשון המעטה... מרגע שלוחות הגבס נכנסו לשוק, אלו תפסו להם מהר מאד מקום של כבוד בעולם הבנייה (הודות לכל היתרונות שציינו), וכיום אין כמעט בנייה פנימית שנעשית ללא שימוש במחיצות של לוחות גבס.

כשאנשים שומעים את הביטוי: "בנייה של קירות גבס" – מיד זה מתקשר להם עם משימה שהיא מאד מורכבת. משימה שללא ידיים נאמנות של איש מקצוע מוסמך – עדיף אפילו מישהו שהוא קבלן לעבודות גבס במקצועו, אין סיכוי שתבוצע. ובכן, זה לא ממש מדויק. האמת היא שבנייה של קירות גבס זה דבר שהוא די טכני ופשוט – דבר אפילו שכל אדם פשוט יוכל לבצע אותו בעצמו. במאמר זה נסביר לכם איך לבנות קיר גבס בשיטת "עשה זאת בעצמך" בכמה צעדים קלים פשוטים.

ראשית, נסביר קודם כל איך בכלל קיר גבס בנוי. קיר גבס מורכב משלד עשוי פח, שעליו מרכיבים את לוחות הגבס (בחירת הלוח נעשית עפ"י צרכי השימוש בחדר) ובין השלד ללוחות גם ניתן להכניס מילוי כלשהו (כמו צמר סלעים, צמר זכוכית וכדו') בהתאם לבידוד אותו אנחנו רוצים.

בשלב ההתחלתי בונים את שלד הפח. השלד בנוי מ"מסילות" שנראות כמו פרופילים צרים של מתכת. מבריגים אותם על גבי הרצפה בצורה אופקית ומהרצפה לתקרה בצורה אנכית בהתאם לגודל הקיר בו אנחנו מעוניינים. מקובל גם ליצור מרווחים של בין 30 ל – 60 ס"מ בין פרופיל אנכי למשנהו, כדי לייצב את הקיר, ולהפוך אותו לעמיד יותר, במקרה שייתלו עליו בעתיד כל מיני חפצים כבדים (כמו מדפים, טלוויזית פלאסמה וכדו'). על השלד מרכיבים את לוחות הגבס כך שיהיו בצמידות אחד לשני (לוחות הגבס ינועו בקלילות על המסילות שהרכבנו) ומחברים אותם אלו לאלו באמצעות ברגים. לאחר מכן מחליקים את החיבורים שיש בין הלוחות באמצעות שפכטל ונייר זכוכית, ולבסוף כשהקיר חלק – גם צובעים את כולו בצבע המיועד לקירות: אקרילי או פלסטי.

צורת בנייה זו – תקפה כמעט לכל מבני הגבס באשר הם: חיפוי קיר בטון באמצעות קיר גבס, נישות מגבס, מזנון גבס, מחיצות גבס ועוד. החוכמה היא פשוט ליצור את התשתית ולהרכיב את הפרופילים מהמתכת בהתאם למבנה אותו אנחנו מעוניינים ליצור, ואז כבר ההרכבה של הלוחות על גבי המסילות – נהפכת לעניין פשוט ביותר.

יש המתארים בנייה פנימית בגבס כ"משחק ילדים" – ממש כמו לשחק עם לגו... בין אם זה באמת נכון ובין אם זה לא - תמיד אפשר לתת לעבודות שכאלו צ'אנס ולהתנסות באופן אישי. אם לא יצליח – תמיד אפשר לקרוא לבעל מקצוע שיתקן, ואם כן – לפחות חסכנו לעצמנו גם הרבה מאד כסף, וגם קיבלנו את הסיפוק שבהכנת התוצר המוגמר.

חשמלאים - הפרעות באספקת החשמל

הפרעות באספקת החשמל

הפרעה באספקת החשמל, או כפי שהיא ידועה, בשם היותר מקובל שלה – הפסקת חשמל היא תופעה מוכרת וידועה לכולם. אין דבר יותר מעצבן או מכעיס, מאשר חשכה מוחלטת שפתאום משתררת עלינו, ללא שום הודעה או איזו שהיא הכנה מוקדמת, ופשוט כופה את עצמה עלינו, מונעת מאיתנו להמשיך בשגרת חיי היום יום שלנו.

כל פעם כשמתרחשת הפסקת חשמל, לכל אחד מאיתנו תמיד יש את התקווה הקטנה הזו בלב, שאולי מדובר בסתם איזה קצר רגעי בגלל איזה שהוא עומס יתר או יותר מדי מכשירים שהפעלנו בו זמנית, ושהליכה פשוטה לארון חשמל, או קריאה לחשמלאי מוסמך – יכולה לפתור את העניין בקלות. ברגע שאנחנו מגלים שבעצם כל הרחוב מוחשך, ולא רק הבית שלנו, אנחנו מבינים שבעצם לא חשמלאי ולא אנחנו נוכל לפתור את הבעיה. מדובר במשהו שהוא יותר גדול, ושבעצם יש כאן הפסקת חשמל, ושהיא לא בשליטתנו. כל מה שנותר לנו לעשות זה פשוט להמתין בסבלנות ולחכות – עד אשר היא פשוט תסתיים...

יש לציין, כי בעבר, התרחשויות של הפסקות חשמל, היו עניין הרבה יותר שכיח מאשר היום, שכן כיום הודות להתקדמות הטכנולוגית ולהערכות יותר נכונה של חברת החשמל למצבים שכאלו, מצליחה חברת החשמל, להתגבר על התקלות בזמן, ולמנוע את רוב ההפרעות באספקת החשמל.

על פי רוב, הפרעות באספקת החשמל עשויות להתרחש עקב כמה סיבות עיקריות:

• עומס יתר בגלל שימוש ביותר מדי מכשירים בזבזני חשמל בו זמנית (בד"כ שכיח מאד בתקופת החורף בימים קרים מאד, כאשר רובנו ככולנו מפעילים באופן מוגזם תנורי חימום ודודי שמש, וגם בתקופת הקיץ בימים מאד חמים, כאשר השימוש במזגנים גובר).
• תקלה טכנית פתאומית שמתרחשת באחת מתחנות הכוח של חברת החשמל, ושחברת החשמל לא מצליחה לאתר בזמן, וגם אין לה את היכולת להשתלט עליה במהרה. מקרה מסוג זה, התרחש לפני מספר שנים בתחנת הכוח באשדוד, כאשר מפסק ראשי בתחנה התפוצץ, וגרם לקריסה טוטאלית של כל התחנה ולתקלות באספקת החשמל בכל הארץ.
• הפסקות חשמל יזומות. הפסקות חשמל מסוג אלו אינן הפסקות חשמל, שנוצרות עקב איזה שהוא עומס או תקלה, אלא להיפך – מדובר בהפסקות, שחברת החשמל יוצרת באופן מכוון, בד"כ כאשר היא מגלה מחסור בכמות החשמל העומדת לרשותה. איך זה בדיוק קורה? לחברת החשמל יש מערכת בקרה ארצית, המקבלת מידע על כמות החשמל העומדת לרשות חברת החשמל בכל רגע נתון, ועל כמות צריכת החשמל בכל רחבי הארץ. כאשר מערכת הבקרה מגלה מחסור בכמות החשמל, היא נותנת לחברת החשמל הוראה ליצור הפסקות חשמל יזומות בחלקים שונים של הארץ כדי "לחלק" את המחסור בחשמל ובכך בעצם להתגבר עליו (החלוקה היא בכדי לא ליצור מחסור באזור ספציפי אחד ולהשבית אותו מחשמל לאורך המון זמן. כמו כן, גם כשנעשית ההחלטה, באילו מחוזות בארץ להשבית את אספקת החשמל ובאילו לא, קיימת הוראה מפורשת האוסרת על חברת החשמל, להשבית מקומות אסטרטגיים כמו בתי חולים, מפעלים חיוניים ומקומות ציבוריים ומסחריים גדולים).
• סוג נוסף של הפסות חשמל יזומות, הוא הפסקות חשמל שנעשות ע"י עובדי חברת החשמל לצורך עבודות חשמל, לשיפור התשתית, ושיפור אספקת החשמל. בד"כ על אספקות מסוג אלו נוטה חברת החשמל להודיע באופן מסודר לציבור לפחות כמה ימים מראש. בנוסף, היא גם משתדלת, שלא ליצור את הפסקות החשמל הללו בשעות פעילות, או בשעות יום, בכדי לא להוות מטרד גדול מדי עבור הציבור (שכן הדבר בד"כ משבש פעילות משרדים, פעילות מקומות ציבוריים, בתי ספר וכדו').

פרגולות - קצת חומר למחשבה לפני שבונים פרגולה בחצר

קצת חומר למחשבה לפני שבונים פרגולה בחצר

כולנו חולמים על גינת חלומות – כזאת שתיראה מושלמת. גינה יפהפייה – אבל שתהיה גם מטופחת. גינה - שגם יהיה נעים ונחמד לשבת בה, גם שיהיה כייף להסתכל עליה, ואם אפשר – אז גם שתגרוף הרבה מחמאות וקריאות התלהבות מכל מי שרק יבוא בא לבקר. המודעות לגבי פיתוח ועיצוב של גינות נוי רק הולכת וגדלה עם השנים. אם בעבר היה נהוג לשתול משטח של דשא, להוסיף מסביב עוד כמה עצים ביחד עם כמה ערוגות של צמחייה, ובזאת להסתפק... היום תכנון של גינות נוי נחשב לאומנות בפני עצמה. היום אדריכלי הנוף לא מסתפקים רק בשתילה של פרחים ושאר אלמנטים "צמחיים" בגינה, אלא שמים גם דגש על איך תעוצב הגינה מבחינה ארכיטקטונית (לא בכדי, מכונים המתכננים הללו אדריכלי נוף). הם מחשבים אילו פריטים משלימים ניתן יהיה להוסיף לה, ובאילו מיקומים – ממש כשם שמתוכנן פנים הבית מבחינת סגנון וחזון עיצובי, כך בצורה שהיא מאד דומה, מתוכננת גם הגינה.

בהרבה מאד גינות נוי של היום, תוכלו כאמור למצוא פריטים משלימים. למה הכוונה? פריטים משלימים יכולים להיות דק מעץ, גדר, מעקה, פרגולה או פינת ישיבה. אלמנטים מסוג אלו יכולים להיות מעוצבים משלל של חומרים, והנוכחות שלהם (כמובן כשהיא נעשית במידה) ללא ספק "משלימה" את הגינה ומשדרגת אותה פלאים.

כשמחליטים לעצב גינה, שווה בהחלט להביא בחשבון התקנה של פרגולה בתור ערך מוסף. אם כבר עסקינן באותה מגמה הולכת ומתחזקת של אנשים לשלב אצלם בגינה כל מיני פריטים ואביזרים משלימים שישדרגו אותה – בהרבה גינות, תיווכחו מהר מאד לראות, שפרגולות תופסות את מרכז הבמה.

כשמדברים על פרגולות, מדברים למעשה על קונסטרוקציה (בד"כ מעץ, אך יכולה גם להיות מאלומיניום) שלה ארבע קורות תומכות ומעליהן קירוי. הפרגולה היא קונסטרוקציה קטנת מידות (בגודל מטר עד כמה מטרים בודדים), היא יכולה להיבנות בצמוד אל הבית או בתור יחידה שעומדת בפני עצמה בשטח הגינה, והמטרה העיקרית שלה מעבר למטרה האסתטית של לשפר ולהעלות את ערך הגינה – ליצור מעין פינה מבודדת, מוצלת ומקורה שתשמש לכל מיני פעילויות, שרוצים לעשות בחוץ אבל לא ניתן כשמזג האוויר אינו מאפשר זאת.

עקב המודעות, והודות לביקוש הגדול שפרץ בקרב בעלי הגינות – לשלב פרגולות, השוק היום מציע מגוון של סגנונות, שפע של דגמים הרבה מאד חומרים וגם הרבה מאד אופציות לעיצובים שונים של פרגולות (שלא לדבר גם על כמות בעלי המקצוע לבניית פרגולות שהשוק מציע). כשמחליטים לבנות פרגולה, מומלץ להסתמך הן על הטעם האישי (ברמת העיצוב), הן על הצרכים האישיים שהפרגולה אמורה למלא, והן כמובן על "הצעות הייעול" של בעל המקצוע והטיפים שהוא מנדב.

הנה כמה נקודות ששווה מאד לקחת בחשבון בשעה שמתקינים פרגולה:

נקודה ראשונה שצריך להתייחס אליה היא - היכן אנחנו מעוניינים שהפרגולה תיבנה. פרגולה יכולה להיות מותקנת במרכז החצר כיחידה נפרדת, היא יכולה להיות צמודה לבית (כשהקיר של הבית משמש כשתי הקורות האחוריות שלה) ואז היא משמשת כהמשך טבעי לסלון, היא יכולה להיות מותקנת מעל לבריכה, מעל לג'אקוזי, מעל פינת ישיבה – האפשרויות הן רבות וצריך לחשוב עליהן בהתאם לתפקידים שאנחנו מעוניינים שהפרגולה תמלא.
נקודה שנייה שצריך לקחת בחשבון היא – מה גודלה של הפרגולה מבחינת מידות יהיה. בד"כ בבתים פרטיים, בוילות או במרפסות הפרגולה בד"כ תהיה קטנת מידות (מטר עד כמה מטרים בודדים). במסעדות, מקומות ציבוריים וגני אירועים, לעומת זאת – פרגולה ממוצעת יכולה אפילו להגיע לכמה עשרות מטרים טובים. הכל תלוי בשטח אותו הפרגולה באה לכסות, ואת כמות האנשים מבחינה מספרית – להם הפרגולה מיועדת.
נקודה שלישית שיש לקחת בחשבון (אולי המשמעותית ביותר) היא מאיזה חומר אנחנו רוצים שהפרגולה תיבנה. הפרגולה לא בהכרח חייבת להיות עשויה כולה מחומר אחד, וקיימת בהחלט גם אפשרות לשלב בה מגוון של חומרים, כל עוד הם כמובן בהתאמה ומשתלבים זה עם זה. פרגולות עץ לצורך העניין (שנחשבות גם ליותר אהודות ופופולאריות) – משרות אווירה כפרית וחמימה יותר. פרגולות אלומיניום – מקנות מראה היי-טקי ומעודכן יותר. קיימת גם אפשרות לשלב זכוכית בפרגולה, קנים של במבוק, פיברגלאס ואפילו יריעות ברזנט – הכל בהתאם לטעם ועפ"י ההעדפה האישית.
נקודה רביעית שיש להתייחס אליה היא השגת רישיון לפרגולה. הרבה אנשים אינם מודעים לזאת – אבל פרגולה כמו כל תוספת בנייה, מחייבת היתר בנייה ואישור מצידה של הרשות המקומית. מומלץ להיערך לכך ולדאוג לכל הרישיונות לפני תחילת העבודה בפועל שכן אחרת מסתכנים בבירוקרטיה מיותרת ובקנסות או צווי עיכוב מטעמה של הרשות המקומית.
שווה בהחלט לשקול הוספה של אלמנטים נלווים לפרגולה. זה יכול להיות דק שמותקן למרגלותיה (בייחוד אם מדובר בפרגולת עץ – זה משתלב מאד יפה), זה יכול להיות פינת ישיבה, זה יכול להיות מדרגות שמובילות אליה, גדר שתוחמת אותה, נדנדות ואפילו צמחיה שמשתרכת ומטפסת על העמודים ועל הגג.
דבר אחרון, וגם לא פחות חשוב – ודאו שהמתקין שבא לעשות לכם את העבודה – הוא מישהו מוסמך ובעל ניסיון. פרגולה זה לא סתם עוד קונסטרוקציה שמתקינים בבית. עם קצת השקעה ותשומת לב – היא יכולה לתפקד כיצירת אומנות של ממש. בידקו שהמתקין שלכם כבר עשה עבודות דומות בעבר, שיש עליו המלצות, אם יש לכם את היכולת אפילו לכו וראו במו עיניים עבודות קודמות שביצע. תחקרו אותו אם הוא נותן לכם אחריות על המבנה ולכמה זמן, וגם מבחינת תחזוקה – בררו איתו איזו תחזוקה ואילו סוגי טיפול הפרגולה דורשת ובאיזו תדירות של טיפולים מדובר.

בניית דקים - משלב הרעיון ועד לשלב ההתקנה

בניית דקים – משלב הרעיון ועד לשלב ההתקנה

עד לא לפני הרבה מאד שנים, כאשר אנשים היו מעוניינים לחפות משטחי חוץ –

אם זה את הכניסה של הבית, איזה שהוא חלק מן החצר, או את היציאה מן המרפסת אל הסלון - היה מקובל לעשות זאת באמצעות שימוש באריחי ריצוף (מכל מיני סוגים) או ע"י יציקה של משטחי בטון. מאז אותן שנים - עולם העיצוב עבר, (ועדיין ממשיך לעבור) לא מעט תהפוכות ושינויים, וכמו שאת מקומם של אריחי השיש והקרמיקה תפסו משטחי הפרקטים מהעץ כדי לחפות משטחי פנים בתוך חללי דירות ובתים (אם זה סלון, חדרי שינה וכדו'), כך גם הדקים הפכו למוצר פופולארי ביותר, למי שחשקה נפשו בלרצף חללים חיצוניים (כמו משטחים של חצרות, גינות ומרפסות), ועד כמה שזה עושה כרגע רושם – הדקים הם כאן כדי להישאר, והם לא מתכוונים להיעלם מהמפה כל-כך מהר...

אז למה בעצם דקים? דקים, בראש ובראשונה, הם פריט שמשדר יוקרה ואלגנטיות. הנוכחות של העץ הטבעי בסביבת הבית, משרה אווירה מזמינה, אווירה שכייף להיכנס אליה. הדק משדר חמימות, ואפילו מבחינה פרקטית – הרבה יותר נעים, בטיחותי ונוח להסתובב על גבי משטח של דק עץ מאשר על גבי משטחים שהם מרוצפים בשיש, אבן או בבטון. מעבר לכל זאת, עוד יתרון חשוב שיש למשטחי הדקים, הוא היותם מוצרים חוסכי מים. במדינה הסובלת ממצוקת מים כמו שלנו, כאשר כל טיפה וטיפה של מים היא מצרך חשוב, שאסור בתכלית האיסור לבזבז – התקנה של דק, עדיפה על גבי שתילה של דשא או צמחיה שדורשים השקיה מתמדת, ונחשבים ל"בזבזני מים".

אם בחרתם להתקין דק, חשוב שתבינו שמדובר בתהליך – זה אמנם לא תהליך מסובך, אבל הוא עדיין דורש הכנה מקדימה, קבלת החלטות וגם כל מיני תכנונים, עד לרגע שבו תוכלו ליהנות מן המוצר המוגמר, והדק החדש יותקן בביתכם. בכדי לעשות קצת סדר בדברים, נסביר לכם בפרוטרוט כיצד מתבצע תהליך של בניית דקים – משלב הרעיון ועד לשלב התוצאה הסופית, הלכה למעשה.

השלב הראשון, הוא אולי השלב החשוב ביותר בפרויקט – מדובר בשלב תכנון הדק. בשלב זה עליכם לשאול את עצמכם שאלות כגון: איפה אתם מעוניינים שהדק יבנה? (בגינה, במרפסת, בכניסה לבית, מסביב לבריכה, מסביב לג'אקוזי), מה יהיה השטח של הדק? מאיזה חומר אתם רוצים שהוא יהיה עשוי? (דק אורן, דק איפאה, דק סינטטי), מה יהיה הגובה של הדק? האם אתם מעוניינים לשלב אלמנטים דקורטיביים נוספים בסביבתו? (כגון: פרגולה, נדנדה, אדניות מעץ, צמחיה, פינת ישיבה) וכמובן – מהו גם התקציב שלכם לכל הפרויקט. כל השאלות האלו ועוד – אלו הם כמובן שאלות, שאין לכם צורך (וליתר דיוק, גם אין בידיכם את הכלים והיכולת) לענות עליהם לבד. אי לכך, כדאי מאד להתייעץ בשלב התכנון עם איש מומחה, אדריכל או מעצב פנים שיסייעו לכם בקבלת ההחלטות וינחו אתכם איך לבנות את הדק המתאים ביותר עבורכם.

לאחר שקיבלתם את כל ההחלטות - לגבי איפה הדק יוקם, באיזה גודל, ומאילו חומרים – מגיע השלב השני בתהליך, שהוא שלב בניית התשתית של הדק. כאשר מתחילים במלאכת בניית התשתית, חשוב לפני הכל, לאבחן את משטח ההקמה. דקים, בעיקרון, יכולים להיבנות רק על גבי משטחים שהם לחלוטין ישרים (כמו אדמה ישרה, בטון, או מרצפות). אם מדובר במשטחים שהם פחות ישרים כמו אדמה שיש לה כמה מפלסים, או דשא – צריך במקרים מסוג אלו לעשות יישור של הקרקע או לחילופין לצקת אל הקרקע בטון (זה על מנת ליישר את השטח), ורק אז ניתן להתחיל בבניית היסודות. לשאלתכם - מדוע הכנת התשתית היא כה חיונית לתהליך – התשתית למעשה מעגנת את הדק אל הקרקע, היא דואגת לשמור על יציבותו של הדק, וככל שנדאג לתשתית חזקה ואיתנה יותר, כך גם מרבית הסיכויים שהדק שלנו יהיה איכותי יותר, חזק יותר, ועמיד לאורך שנים.

השלב השלישי הוא בניית היסודות של הדק. גם כאן, חשוב מאד שבניית היסודות, תיעשה באופן מקצועי ובמומחיות. היסודות הם למעשה הקורות התומכות של הדק. חשוב לשים לב למרווחים שבין הקורות – שיהיו שווים, ושגם רמת הצפיפות בין הקורות תהיה מותאמת לעומס שהדק עתיד לספוג (לדוגמא: אם מדובר בדק שנמצא במקום שצפוי לתנועה משמעותית של בני אדם - כמו מסעדות או גני אירועים, או דק שעליו יהיו מונחים משאות כבדים, צריך להקפיד על צפיפות גבוהה בין הקורות). עוד נתון שכדאי לזכור הוא שדקים בנויים לשאת משאות כבדים יותר במרכזם, ופחות בקצוות. מכל מקום – בניית היסודות צריכה להיעשות בצורה מדויקת, עם רווחים מותאמים ועם פילוס מדויק – רק כך נוכל להבטיח את עמידותו של הדק ואת יציבותו.

בשלב הרביעי, לאחר שהתשתית הוקמה, והיסודות נבנו – מגיע שלב הנחת משטח הדק. קורות הדק שיוצרות את משטח הדריכה - צריכות להיות סימטריות, בעלות רוחב ואורך אחיד, ללא סדקים, ללא שברים וללא "עיניים". גם הברגים המחברים בין הקורות צריכים להתאים לסוג העץ, ומבחינה אסתטית – עדיף שיראו לעין, כמה שפחות (למרות שזה, אגב, גם שיקול של תקציב - כיוון שקיימת אופציה להתקנה של דק בצורה מיוחדת המכונה "סמויה", שבה הברגים אינם נראים כלל לעין, אבל אז זה גם מצריך השקעה תקציבית גבוהה יותר בפרויקט).

השלב האחרון בתהליך – הוא שלב צביעת הדק. לאחר שהנחת קורות המשטח הסתיימה, נהוג לצבוע את משטח הדק בצבע מיוחד לדקים על בסיס שמן (לא צבע רגיל לעץ!) כדי לשוות לו מראה אחיד, חלק ויפה. אותו צבע לדקים, הודות לשמנים המיוחדים שהוא מכיל, גם דואג להזין את העץ ולטפח אותו – כך שהדק לא ישחק ויינזק לאורך זמן. מעבר לכל זה – חשוב מאד גם בחודשים וגם בשנים שלאחר ההתקנה – להקפיד לשמן את משטח הדק אחת לכמה חודשים, ולצבוע אותו מחדש אחת למספר שנים, כדי להמשיך ולשוות לו מראה רענן וחדש – כך שתמיד יראה יפה.